Skip to content
English Read this post in
מדיטציה ראשונה ~ לשחרר את הכבלים
מדיטציה ראשונה בדרך כלל מלווה במידה של ציפייה, בחששות, בספקות, בשאלות ובעיקר בפחד מה נגלה בשקט הזה.
כמו בכל תחום חדש ולא מוכר, אנו נוטים להחזיק באמונות עוד טרם התנסינו בדבר, מגבשים רעיון שרירותי ואין לו בסיס.
גם כאן, אמונות משפיעות על הדרך בה אנו ניגשים למדיטציה, אם בפתיחות או בחשדנות, וזה משפיע על החוויה עצמה.
כדי לפוגג חלק מהתפיסות השגויות בהם אנו מחזיקים ולאפשר כניסה רכה לתרגול, נוודא כי אנו מבינים למה אנו נכנסים.
אם שקלתם להתחיל באימון התודעה, ואתם מתלבטים אם כן או לא לתרגל, כדאי לדעת כי אנו לפעמים מהווים כאן מכשול.
לפני שנתחיל נשאל עצמנו מה מונע ממני לשבת עם עצמי למדיטציה? ספק שזה עובד? לא יודע איך? אין זמן? לא בשבילי?
לפני הכל מוודא כי אני מכוון נכון
ספק שזה עובד☹
באימון התודעה אנו מבקשים לטפח ספק בריא, כזה שמנסה קודם ואז מחליט, במדיטציה הראשונה כמו בפגישה ראשונה.
אם הגענו במחשבה שאנו יודעים למה לצפות, לא תהיה לנו הזדמנות להכיר, גם אם פסיבית נתנגד, ויהיה לנו קשה לשבת.
התנגדות לתרגול נובעת בעיקר מחוסר היכרות, אם אין מי שידריך ויבסס את ההבנה, נכנס לתרגול עם הטיה שלילית, זה לא!
כשאנו יושבים במדיטציה בפעם הראשונה מנסים לעגון את עצמנו בנשימה, עד מהרה חווים בכוחה של התודעה על הרצון.
אנו מתוודים לרעש הקיים, לעובדה שקשה להישאר שם בשאיפה ובנשיפה, נדמה כי הקשב בורח וחוזר, זה פשוט לא הולך.
ההיפך! זהו גילוי ראשון חשוב מאוד, בתודעה רעש גדול, ואנו לא שולטים לא על התוכן ולא על הווליום, עד שנתחיל לתרגל.
השאלה שעולה, האם זה בשבילי?
"אם אתה מפחד מהמחשבות שלך, אתה נותן להן כוח עליך, מכיוון שהן נראות כל כך מוצקות ואמתיות, כל כך נכונות." א. סוואנסון, י. מינגיור, ד. גולמן.
אנו נוטים לחשוב שמדיטציה שייכת לקבוצה של אנשים עם יכולת מיוחדת לשבת, אך אין זה נכון, כמו עוד שלל הסתייגויות.
מבין התגובות שעולות מאנשים רבים… שקט זה לא בשבילי, מה אני אעשה אני עצמי, מפחיד לך תדע מה נגלה, לא מסוגל.
אנו כאן לעודד, כל אחד יכול לתרגל מדיטציה, כולם כמהים וזקוקים לרגע שקט, מה שנגלה רק יגדיל, עם ניסיון נולד ביטחון.
אלה המגדירים עצמם כסובלים מבעיות קשב, ריכז והיפראקטיביות (ADD/ ADHD), נוטים להאמין כי להם זה בלתי אפשרי.
למרות הקושי, עם קצת נחישות וסבלנות, מצליחים לאמן את התודעה לקשב ולחזרה לקשב, אנו לומדים לדייק ויסות עצמי.
הרבה "אבל" עולים כשמדברים על מדיטציה, אבל… אם אנו מפחדים ממה שאולי נפגוש בעיניים עצומות, נזכור כאן בטוח.
חייב תוצאות עכשיו
לפני כל פתיחת שיעור מדיטציה, אני מזכירה למתרגלים שאנו לא עוסקים בקוסמות ואין אינסטנט, עלינו להתמיד בתרגול.
התרגלנו לקבל הכול עד הבית, ארוז ומוכן לצריכה, פלא של עידן הטכנולוגיה, רק כשמדובר במדיטציה התהליך עובד אחרת.
אנו לא יכולים לדלג בין שלבים, עלינו קודם לאמן עצמנו לריכוז ומשם להתקדם, עם הזמן נרגיש בשינוי במדיטציה ומחוצה לה.
ציפייה לתוצאה מידית, לחוויה כזו או אחרת מונעת התקדמות, זכרו כל מדיטציה ייחודית באופייה ואין אנו יכול לשחזר אותה.
הדבר תלוי לא רק במצבנו הפיזי אלא גם במצב התודעה בזמן התרגול, במידת ההתנגדות או בפתיחות, אין נוסחה קבועה.
פתרונות מהירים לא מוצאים בתרגול מדיטציה, זוהי השקעה לטווח הארוך על הנכס היקר ביותר בחזקנו, התודעה שלנו.
רק תן לי לברוח
“במדיטציה, אנו משתמשים בהכרה של התודעה בכדי להרגיע ולהשקיט את התודעה. “קנצ'ן טרנגו רינפוצ'ה
חלק רואים במדיטציה סוג של הימלטות מהחיים, מקום שקט בו נוכל לקחת הפסקה לנוח במציאות מדומה, אז זהו שלא.
למרות שהשקטת התודעה היא אחת התמורות של המדיטציה, המטרה היא לא לברוח, אלא לפתח עמידות דרך התמודדות.
התרגול אינו מקלט בו ממשיכים להדחיק ולהשתיק, מדיטציה מבקשת נכונות לקלף שכבות הגנה, לרובנו זה דורש אומץ לב.
צריך רצון לשהות באי נוחות, והבנה כי בבריחה מחכה רק סבל נוסף ואין ברירה אלא לשנות דרך, לבוא במפגש עם הרגש.
למי שהדחקה הפכה להרגל בלתי נשלט, סביר שייפגש בהתנגדות פיזית (כאב, אי נוחות, מתח), חשוב לנשום ועוד לנשום.
עם כל מדיטציה אנו מגלים כי השד גדול רק בארון, ורוב רובם של הדברים אינם סיפור גדול, כשזה קורה הופכים לסקרנים.
אני מכוון ועדיין לא שם…
אנו פוגשים בכל מיני מצבים במדיטציה, בעיקר כי אנו לא ערים למצב התודעה בה אנו נמצאים, לנו נדמה כי אין התקדמות.
אם נכנסנו למדיטציה במצב תודעה לא שקט, כי אנו חווים בכעס או משתוקקים למשהו כאן ועכשיו, נצפה למפל מחשבות.
גם לפן הפיזי השפעה על המדיטציה, מתרגלים חדשים מתוודים לקושי לשבת זמן ממושך, כשכואב קשה לשמור על קשב.
זוכרים את החוקים של ההורים? לא נכנסים לבריכה על בטן מלאה, לפני התעמלות ארוחה קלה, זה נכון לאימון התודעה.
רעב וכבדות יכולים גם הם לפריעה לתרגול, רעב גורם לעצבנות ושובע לעייפות, נעדיף נשנוש קל לפני התרגול על ארוחה.
אם אנו רוצים להביא את עצמנו למקום אופטימלי, עלינו לבדוק מה באורח חיים ניתן לשנות, שינוי דורש שינוי.
אני דוחה ודוחה
"אני מלא זמן חושבת על מדיטציה", "אני יודע שזה מה שאני צריך", "כשאני מתרגל אני מרגיש נפלא אבל לא יושב קבוע".
אחד המכשולים למדיטציה היא עצלות, זו מתבטאת בקושי לעשות מקום בלוז בו מתרגלים קבוע, לכן בדחיינות הרגל שלילי.
לא נחזור על זה מספיק, אם אנו רוצים להפיק משהו מהתרגול לא נוכל להסתפק בתרגול אחד לשבוע, צריך קצת משמעת.
אימון התודעה מחייב חזרה, הרגלים מנטליים מושרשים מצריכים עבודה, המוטיבציה שמניעה אותנו צריכה לבוא מבפנים.
אנו חייבים לקחת אחריות, בדיוק כמו שאנו דואגים לתזונה, הרי אנו לא יכולים להתקיים על ארוחה בשבוע, זה נכון גם כאן.
התמדה זה שם המשחק, אחרי שנפלו המחסומים הראשונים עלינו להיות עקביים, רק כך כלים הופכים לזמינים גם בחיים.
מדיטציה ראשונה ~ אין חכם כבעל ניסיון
מיינדפולנס ~ מדיטציה ראשונה מעוגנים בנשימה 10 דק'
אחרי שווידינו כי אנו מכוונים נכון, ודאגנו הן למחסומים המנטליים והן למכשולים פיזיים, אפשר לגשת למדיטציה, סוף סוף.
באימון התודעה הבודהיסטי, אנו מתחיל בתרגול מיינדפולנס, אימון לריכוז, לשם כך נבחר באובייקט עליו נתביית, עוגן יציב.
נתחיל בבחירת תנוחה, אם בישיבה על הרצפה, על כיסא או בשכיבה, חשוב שנרגיש בנוח ובאותו הזמן נשמור על הערנות.
אם מורגש מתח, נתנדנד בעדינות מצד לצד עד שנמצא את המרכז, נבקש לשחרר לרגע את משקל האחריות שאנו נושאים.
נעצום עיניים, פה סגור, סנטר מעט מטה, ניקח שאפיה ונשיפה דרך האף, ומכאן נבקש לכוון את כל תשומת הלב לנשימה.
נעקוב אחר השאיפה בדרכה פנימה דרך האף, נתלווה לנשימה עד לעזיבתה, נחזור לנשימה אם נדדנו במחשבה, לנשוםॐ
מדיטציה ראשונה זה צעד חשוב בדרך המדורגת של אימון התודעה, אותו אנו עושים לאט ובביטחון?
נטלי ביזאוי, מייסדת מרכז המדיטציה Wisdom & Mindfulness. מדריכה בכירה של מדיטציה, מיינדפולנס ופילוסופיה בודהיסטית מטעם המכללה האקדמית ווינגייט. מומחית בהוראה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
Wisdom & Mindfulness מרכז חוכמה ומדיטציה שלך בתל אביב.