Skip to content
English Read this post in
דאגה תופעה מדאיגה
"דאגה אינה עוזרת כלל. למעשה זו מחמירה את המצב." צ'וגיאם טרונגפה, סקיונג מיפאם רינפוצ'ה
בימים בהם דאגות רודפות דאגות, כדאי לעצור לרגע להבין אל מול מה אנו מתמודדים ומה המחירים עליהם אנו משלמים.
דאגה מאופיינת בנוכחות תחושת חרדה ואומללות אשר נגרמות על ידי הופעת בעיות ממשיות, על מחשבות על קושי צפוי.
אנו נוהגים לדאוג לשלום יקירינו, להבטיח את פרנסתינו, להשיג את מטרותינו, להגן על רכושנו, בגדול אנו שוחים בדאגות.
לצד הסיבות לדאוג שבשגרה, אנו חשופים לדאגה מתגברת כשהתנאים והנסיבות סביב אינן בשליטה או עומדים בשאלה.
יש מי שיומר כי לדאגה ריאלית מקום וזו מוצדקת, אך טבעה לא שונה מדאגה אשר נובעת מתרחישים שהם פרי התודעה.
ממה דאגה מורכבת, איך זו באה לידי ביטוי? אם נרצה למנוע אותה מעצמנו, עלינו לקבל רקע כדי לעמוד את הנזקים שלה.
הכול בתודעה
"המפתח הוא כיצד אנו מגיבים לדאגה, כיצד אנו מתייחסים אליה." דייוויד קרבונל, סאלי ווינסטון
בכדי לצייר תמונה ברורה עלינו להבין איך התודעה, המחשב הראשי, מתרגם גירויים פנימיים וחיצוניים למציאות ממשית.
בתמצות, התודעה קולטת אינפורמציה ממערכת החושים, זו מנתבת אותה דרך תחנת מיון אחראית על זיהו וניהול סכנה.
התודעה נוטה לחפש סיסטמטית את השלילי בכל סיטואציה, פיקוח נפש קודם, אם סכנה זוהתה זו תפעיל מנגנוני חירום.
בשלב זה שדה הראיה הופך צר, אין ניתוח לוגי של הדברים ואין בדיקה חוזרת, תחושה שלילית עולה ובעקבותיה יעלה רגש.
אנו לא מודעים לתגובת השרשרת, אין אנו שותפים לתהליך, עד מהרה מסרים יוסיפו לשכנע כי התחושה והרגש מוצדקים.
סף רגישות נמוך לאי-נוחות הופך את התודעה למצע פורה לרגשות שליליים, אם לא נתייחס מיד הם התרבו ויכו שורשים.
דאגה ~ מכירים?
"כשהתודעה עוברת שוב ושוב על בעיה ומטפלת בה ללא הפסקה, זה מה שאנחנו מכנים דאגה, לא?" ג'ידו קרישנמורטי
דאגה הוא מצב תודעה מבוסס פחד, שמתאפיין בריבוי מחשבות שליליות על מה שעתיד לבוא אם לעצמנו או למקורבים.
במצב זה, מה שסומן על ידי התודעה כשלילי גדל ללא פרופורציה, אנו מתרחקים מהמציאות והאי-נוחות גדלה בהתאמה.
אנו נוטים להאמין למסרים, לא עוצרים לבדוק אם הם מבוססים, אנו מאפשרים למחשבות להוליך, זה טריק של התודעה.
אנו נשאבים למצוקה, למרות שדאגה לא יודעת לנבא עתיד אנו מקבלים הכל כאמת מוחלטת, זו עובדה ממנה מתעלמים.
אנו הופכים שותפים פעילים שלא מרצון, מזינים עצמנו בתרחישים שאין בהם בסיס סביר על העתיד לבוא, נופלים לפחד.
ככל שנלחמים בדאגה ומדחיקים מייצרים עצבנות, אם נמשיך לשתף פעולה רמת המתח תעלה והחרדה לא תאחר לבוא.
מחיר הדאגה פנימי כמו חיצוני
"אם נאפשר לדאגה למלא את ליבנו, במוקדם או במאוחר אנו נהיה חולים." ת'ך נהאט האן
מידה של דאגה זה טבעי אך אם זו הופכת כרונית תהיה לה השפעה על איכות החיים, על בריאות מערכות היחסים שלנו.
אז מה משפיע? כמו כל רגש מה שמעודד או מדכא דאגה הוא המשקל שאנו נותנים לדברים, המשמעות והאמון במסרים.
כשדאגה פוקדת את התודעה אין מקום לשום דבר אחר, אנחנו לכודים בלופ שגורם לחוסר שקט, המרחק מחרדה מתקצר.
דאגה מתמשכת חושפת אותנו למגוון מחלות כרוניות, הלחץ שזו מלווה מחליש את המערכת החיסונית, כל זה לא בריא.
זו לא רק פוגעת בגוף ומונעת מאתנו שלווה בתודעה, היא נוטה גם להדביק את הסביבה, מכבידה על האווירה הכללית.
מה עושים? לומדים לנהל את התופעה, מאמנים את התודעה לזהות את הסימנים, להפעיל כלים בזמן, וזוכרים לנשום.
מיינדפולנס ומדיטציה ~ שלא נפול לדאגה
"דאגה זה כמו כיסא נדנדה, זה נותן לך מה לעשות אבל לעולם לא יביא אותך לשום מקום". ארמה בומבק
תרגול מדיטציה עוזר לנו לנתב אינפורמציה בדרכים עקיפות, ולעביר שליטה למקום פחות רגיש, לאפשר חשיבה רציונלית.
בעזרת תרגול מדיטציית מיינדפולנס מוסיפים בהירות, מביאים עצמנו למקסימום קשיבות לסביבה החיצונית כמו הפנימית.
כיוון שדאגה זה הרגל מנטלי, תגובה אוטומטית לטיפול בבעיות, עלינו לזהות את האותות, לסמן איך אלו מתבטאים בתוכנו.
לשם כך אנו מאמנים את התודעה, בשלבים אנו לומדים להקשיב, לראות לעומק, לזהות הרגלים שמזיקים, לשנות כיוון מיד.
האדם הינו חיית הרגלים, אצל חלקינו לדאגה מקום מרכזי, הם חיים לצד לחץ ומתח תמידי, משוכנעים כי בתפקידם לדאוג.
חשוב לזכור כי לדאגה מתמשכת אפקט הרסני, עלינו להשתכנע כי זו פוגעת בנו ואין בה רווח, להכיר בסבל שזו גורמת לנו.
מפתחים חוסן רגשי
"אם אין פתרון לבעיה, אל תבזבז זמן לדאוג לה. אם יש פתרון לבעיה אל תבזבזו זמן לדאוג לה." הדלאי לאמה
ככל שאנו דואגים כך עולה בנו מצוקה, זו גוררת אותנו לספין שמוליד חרדה ופניקה, אנו לכודים בלופ והגוף קורבן לעצבנות.
אינסוף מחקרים מעידים על הפוטנציאל השלישי ועל החולי שדאגה יכולה להוליד, אין זו גזרה הכל ניתן לשינוי אם נרצה בו.
כדי להפסיק את ההרס העצמי, אנו צרכים לפתח חוסן נפשי, בעזרת מדיטציית התבוננות אנו אט אט מתיידדים עם הרעש.
לומדים להכיר את הדרכים בהם התודעה משתמשת כמו אשמה, ביקורת ושיפוטיות, ואיך אלו מונעות מאתנו חופש תנועה.
באמונה ובאומץ רב אנו משתדלים לשנות את מערכת היחסים שלנו עם האי-נוחות, לומדים לשאת בלי להילחם או להתנגד.
במצב לא שקט, התודעה נוטה לריכוזיות, הכל סובב את האני, ככל שאני במרכז ככה הדאגה גדלה, לכן כדאי לשמור מרחק.
חוזרים למציאות
"אם אתה מתכוון לדאוג, וודא שאתה דואג למשהו שווה ערך." לאמה ישה
המטרה היא לשנות הרגלים, אנו לא מסתפקים בלעמוד את האי-נוחות, אנו שואפים להשתחרר מהסבל שהדאגה מחוללת.
לשם כך, עלינו לחפש אחר האמת, לצאת לבדוק אם מאחורי התסריטים שקרים, תחילה נשים סימן שאלה על מה שיודעים.
לצד הספק, אנו צרכים מעט מרחק כדי שנוכל לראות מעבר למסך התרחישים, להיות נטרלי ולהימנע מלהזדהות עם התוכן.
להגיע לחקר האמת, דורש שנשפוך אור על הפחדים, זה הזמן לפנות לעזרתן של מדיטציות אנליטיות, לברר מה הם מכילים.
במקום לבזבז זמן ואנרגיה על מחשבות עכורות נשתמש בהם, נזמין כל סיבה לדאגה למדיטציה, נהפוך את הקערה על פיה.
אם ברצוננו להתגבר על הדאגה צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה נכונה, לפני הכל עלינו להחזיר אותם לפרופורציות.
זיהיתם סימנים ראשוניים, עצרו הכירו ברגש שעובר, הזמינו אותו למדיטציה, התבוננו לתוכו לעומק, בדקו כמה מזה אמתॐ
נטלי ביזאוי, מייסדת מרכז המדיטציה Wisdom & Mindfulness. מדריכה בכירה של מדיטציה, מיינדפולנס ופילוסופיה בודהיסטית מטעם המכללה האקדמית ווינגייט. מומחית בהוראה מטעם אוניברסיטת תל אביב.
Wisdom & Mindfulness מרכז חוכמה ומדיטציה שלך בתל אביב.